בטקס חגיגי, שנערך ביום ראשון ה-7.5.2023, במכון תאו בהרצליה, הוענק פרס המכון הישראלי לעיתונות לשנת 2022 למוחמד מג'דאלה, פרשן חדשות 12 ומנהל חטיבת החדשות ברדיו א-נאס. הפרס למצוינות עיתונאית הוענק לו על עבודה יסודית, מאומצת וחסרת פשרות בזירה מורכבת ועל עבודתו העיתונאית המעמיקה והמשובחת בסיקור החברה הערבית ובתיווכה המושכל לצופים, למאזינים ולקוראים בעברית. הפרס הוענק לו מידי נשיאת המכון, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר, שגם עמדה בראש ועדת השופטים.
בטקס לקחו חלק חברי ועדת הפרס, אווה מדיז'בוז'-לוי, אשת ניהול ותקשורת, פרופ' מוחמד וותד, דיקאן הפקולטה למשפטים במכללה האקדמית צפת, ומיכה פרידמן, איש רדיו וטלוויזיה.
עוד השתתפו חברי המכון: אריק בכר, ארנה לין, אתי יודקובסקי, פרופ' חיליק לימור, רחל לויתן, טלי ניר וד"ר ענת פלג, עיתונאים בכירים, אנשי תקשורת, חינוך, שופטים ושופטות.
בלב האירוע היה פאנל של עיתונאים ואנשי תקשורת שדנו בשאלה המסורתית על מהות תפקידה ותפקודה של התקשורת באלה הימים, ומהן נקודות החולשה שלה שיש לחזק. את הפאנל הנחה ברק רביד, הפרשן המדיני של ואללה וכתב Axios, במזרח התיכון, והחל מאוגוסט הקרוב כתב Axios בוואשינגטון, ומי שיסקר עבור אתר החדשות החשוב הזה את המרוץ לנשיאות ארה"ב ב-2024.
והשתתפו בו, אשת התקשורת, עינב גלילי, עורכת עובדה, ערוץ 12, במשך 30 שנה, אילנה דיין, עורך ישראל היום, עמר לחמנוביץ', פרשן חדשות 12, מוחמד מג'אדלה,, וחתן הפרס השנה, והכתב והפרשן המשפטי של ערוץ 13, ברוך קרא.
נשיאת המכון, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), דליה דורנר אמרה בדברי ברכתה:
ערב טוב חברות וחברים,
"המסע לערעור הלגיטימיות של בית המשפט נמשך, והתופעה אך הולכת ומחמירה. […] הדרך […] שבחרו גורמים פוליטיים מסוימים להשפיע על פסיקת בית המשפט מעוררת דאגה רבה, בהגשתם הצעות חוק שונות שעניינן […] פוליטיזציה של הליך הבחירה של שופטים ושל נשיא בית משפט העליון. שכן הרשות השופטת היא החלשה והפגיעה מבין הרשויות. כוחה טמון באמון הציבור בה ובלגיטימיות של פעולתה, וערעור האמון בה יביא להחלשתה. מעמדה ועצמאותה של הרשות השופטת אף אינם מובטחים בחוק-יסוד משוריין, וניתן בנקל לפגוע בהם. אלא שאם חלילה יקרה כזאת, לא תועיל כל חוקה שתכונן. ללא גוף עצמאי שבכוחו לכפות את החוקה על השלטון היא תהפוך לאות מתה. כידוע, לא הייתה יפה ומרשימה מחוקתה של ברית המועצות, שכל זכויות האדם, לרבות זכויות חברתיות, נכללו בה. אך הזכויות שהוצהר עליהן לא כובדו. זאת, בראש ובראשונה, משום שלא הייתה ערכאה שיפוטית עצמאית שבכוחה היה לכפות על הרשויות את כיבוד החוקה. […] "לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעון, לא תגורו מפני איש", נאמר בספר דברים, מתוך הכרה בכך ששופטים שאינם עצמאיים – ברמה האישית והמערכתית – לא יוכלו לשפוט משפט צדק. […] אם תיפגע עצמאות בתי המשפט, עם חוקה או בלעדיה, לא תהיה עוד במדינת ישראל הדמוקרטיה שהכרנו. אני מקווה כי הכנסת, בהיותה בטוחה בכוחה ובמעמדה הבכיר במשטר הדמוקרטי, לא תיכנע לרוחות השעה ותשמור מכל משמר על אי-תלותו החיונית של בית המשפט".
את הדברים האלה, בין היתר, אמרתי בדברי פרידתי מבית-המשפט העליון ב-3 במרס 2004 – לפני קרוב לעשרים שנים.- הזכרתי גם – ואני ממשיכה לצטט מדבריי בטקס הפרידה – כי
"השופט שמעון אגרנט, בפסק דין קול-העם הידוע מ-1953, עיגן את חופש הביטוי במשטר הדמוקרטי וב"דברים שהוצהרו בהכרזת העצמאות ובפרט השתתת המדינה 'על יסודות החירות' והבטחת חופש המצפון", וקבע שאת חוקי המדינה, כולל החוקים המנדטוריים, יש לפרש 'על-יסוד אכסיומה ידועה, שאת xהמשפט של עם יש ללמוד באספקלריה של מערכת החיים הלאומיים שלו'".
על פסיקתם של השופט אגרנט וחבריו, האבות המייסדים של בית המשפט העליון – השופטים יצחק אולשן, שניאור זלמן חשין, משה לנדוי, יואל זוסמן, אלפרד ויתקון וחיים כהן – אמרתי אז, לפני כמעט עשרים שנים:
"באותם הימים, בטרם חקיקת חוקי-היסוד על זכויות האדם, כאשר המשפט המינהלי שהותיר אחריו המנדט הקנה לרשויות השלטון שיקול דעת בלתי מוגבל, תרם בית המשפט תרומה מכרעת לכך שמדינת ישראל תהיה דמוקרטיה, וכפי שהובטח בהכרזת העצמאות, המדינה 'תהיה מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל'. היום קוראים לזה: 'אקטיביזם שיפוטי'".
כך היה "היום", ב-3 במרס 2004, וכך גם היום, 7 במאי 2023. האם יש חדש תחת השמש?
ייסדנו את המכון הישראלי לעיתונות לפני כשנתיים וחצי. אנחנו מאמינים שלצורך הפנמה בציבור הישראלי של ערכי חופש העיתונות, שהוא בליבתו של חופש הביטוי, נדרשת, לצד הגנה משפטית איתנה, גם החזרה של אמון בתקשורת של הציבור, ובמיוחד של אמון הדור הצעיר. אמצעים מרכזיים לכך, שבהם המכון הישראלי לתקשורת מתמקד, הם הקניית אוריינות תקשורתית וחינוך בני נוער וסטודנטים לצורך בעיתונות חופשית ולצריכה ביקורתית של תקשורת.
אכן, ללא אוריינות תקשורתית לא תהיה עיתונות חופשית. וללא עיתונות חופשית אין דמוקרטיה. מכאן החשיבות – בכל עת, ובתקופה זאת במיוחד – של המכון הישראלי לעיתונות ושל פעילותו.
ועל חתן הפרס מוחמד מג'אדלה, אמרה, כי היא גאה להעניק לו את הפרס, על שילוב בסינרגיה מעוררת התפעלות בין עבודת שטח מעמיקה, פרשנות מבוססת, והתנסחות חריפה ומדויקת. עוד ציינה, כי מג'דאללה הפך תוך עשר שנים של עבודה בתקשורת בעולם הערבי לאחד הבכירים והמוערכים בעיתונאי ישראל, שלזכותו שורה מרשימה של השגים תקשורתיים.
תמי ליטני, מנכ"לית המכון, דיברה על הקשיים המוכרים להבחין בין שקר לאמת ועל פייק ניוז. היא הדגישה, כי חינוך בני נוער לצריכה ביקורתית של תקשורת חייב להיעשות ברמה הלאומית. ויש מדינות בעולם, שכבר לפני עשור הבינו את חשיבות הנושא, והכינו תוכניות לימוד מיוחדות, שנועדו לתת לצעירים כלים בסיסיים לאיסוף מידע, לבדיקת אמינותו, להבחנה בין עיקר לתפל ובין שקר לאמת. בפינלנד למשל, הפנימו זה מכבר שפייק ניוז הוא אויב מר, והתגייסו להילחם בו במלוא הכוח והמשאבים שמדינה מקצה לנושא בעדיפות עליונה.
היא רואה בהענקת הפרס למוחמד מג'אדלה, אות כבוד לחשיבות העליונה של איסוף מידע, בחינתו ותיקופו, בצד פרשנות אמיצה, חדה וביקורתית.
חברי ועדת הפרס, אווה מדיז'בוז'-לוי, אשת ניהול ותקשורת, פרופ' מוחמד וותד, דיקאן הפקולטה למשפטים במכללה האקדמית צפת, ומיכה פרידמן, איש רדיו וטלוויזיה, כתבו, בין השאר, בנימוקי הפרס, כי "מג'אדלה הוא מופת לעיתונאי מקצועי וענייני, המחויב בכל מאודו לשליחותו המקצועית, וכי הוא ניחן בחושים עיתונאיים חדים, בכושר אנליטי-ביקורתי מרשים ובאומץ אינטלקטואלי מעורר הערכה".
מוחמד מג'אדלה, בן 30, תושב באקה אל-גרבייה, הוא עיתונאי צעיר אך בעל ניסיון רב. פרשן חדשות 12, ומנהל חטיבת החדשות ברדיו א-נאס בנצרת, היה ממקימי אתר חדשות מקומי, הגיש מהדורה מרכזית ב-i24NEWS בערבית, יסד מחלקת חדשות בערוץ הפלסטיני מוסאווא והוזמן לא אחת לתת פרשנות ב-CNN ובערוצים נוספים.
כבר כמה שנים לומדת התקשורת הישראלית להכיר ולהעריך את מיומנותו המקצועית ואת בקיאותו של מוחמד מג'אדלה. במשדר ליל הבחירות ב-2021 כשכל המדגמים הראו שרע"ם לא עוברת את אחוז החסימה, התעקש מג'אדלה שלפי האינדיקציות שבידו הם עוברים בגדול. ואכן כך היה. עד מהרה היה לפרשן קבוע של חדשות 12.
במלאכתו זו חשף את פגישותיו של בנימין נתניהו ואנשיו עם מנסור עבאס, נושא שעורר סערות רבות לאורך חודשי הבחירות ומהדהד עד היום. פרשנותו הצלולה והאמיצה של מג'אדלה היא תרומה הכרחית וחיונית להבנה טובה יותר של מורכבות החיים בישראל.
מג'אדלה: לאחר שנים של עבודה ועיסוק בתקשורת בעולם הערבי, ואל מול השינויים והתהליכים, חלקם מטרידים, שעברה החברה הישראלית בשנים האחרונות, לא יכולתי לעמוד עוד מן הצד. השאיפה לתווך את המציאות המורכבת בין שני העמים שחיים כאן זה לצד זה, אך אינם מכירים האחד את האחר, גורמת לי לקום בכל יום מחדש ולא לוותר, למרות כל הקשיים. אני משוכנע שאין חברה בריאה ללא תקשורת עצמאית וחופשית, כזו שמכירה את האחר ולא מדירה אותו, גם בימים שקשה לשמוע את קולו.
במאי: מיכאל נירגד גיא
צילום ועריכה: עדי טולדנו
גלריה: פרס המכון הישראלי לעיתונות 2022
