"מאז 67 לא הייתה התקרנפות תקשורתית כמו בקורונה" / דוד ורטהים מארח את אורלי וגיא

על הקורונה: "בעתיד לא יאמינו מה קרה פה" | על התקשורת: "ברשת רצו למצוא חן בעיניי ביביסטים אז החביאו אותנו" | על מירי רגב: "מתנצל שנפלתי לשפת הביבים ששמורה בדרך כלל לאנשים מסוגה" | תיקטוק עם אורלי וגיא כמו שלא שמעתם

Listen to "אורלי וגיא: ״מאז 67 לא הייתה התקרנפות תקשורתית כמו בקורונה״" on Spreaker.

"ישבתי עם ערד ניר השבוע. הוא נלחם על כל משבצת כזאת. והוא סובל נורא, מאד קשה לו עם זה, כי כולם סביבו מקטינים אותו והופכים אותו ללא לגיטימי".

אחרי שנים ארוכות בטלוויזיה המסחרית, זוג העיתונאים אורלי וילנאי וגיא מרוז מתרגלים לדף החדש שפתחו – כעיתונאים עצמאים. אורלי וגיא התארחו בפודקאסט "תיקטוק" של המכון הישראלי לעיתונות, ושוחח בין היתר גם על פרשת הראיון הגנוז של פרופ' יורם לס בדמוקרTV, ריבוי התביעות והסכסוכים בהם הם מעורבים, וגם על טעות עיתונאית אחת שהם בכל זאת מודים בה.

חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתב. האזינו לשיחה המלאה.

לפני שנתחיל, אני מנסה להבין, כי לא מצאתי ממש בגוגל אזכורים מאז תחילת הקורונה. מתי התראיינתם פעם אחרונה? יכול להיות שהפכתם לפרסונה נון-גרטה?

אורלי: "דווקא הופענו באולפן שישי לא מזמן, אבל הרבה פנו וסירבנו. ולפעמים עדיף לא, אנחנו מכירים את התקשורת ואת המניפולציות ואת השקרים בטלוויזיה ולא רוצים ליפול לתוכם. זה נורא מעניין לראות את זה מהצד כי כשאתה בתוך זה אתה נשאב. אנחנו רואים עד כמה התחרות הבלתי אפשרית וההגיונית הזאת על תשומת לב הקהל ההיסטרית והקיצונית מביאה לקול אחד. במשך שנה וחצי התקשורת מדברת בקול אחד. יש בודדים כמו ערד ניר ורינה מצליח שמנסים לאתגר, אבל הם חוטפים בענק. ואני שואלת את עצמי, אם הייתה לנו תוכנית בתקשורת הממוסדת – האם לא היינו נסחפים אחרי ההיסטריה הזאת? אני רוצה להאמין שלא. אני ישבתי עם ערד ניר השבוע. הוא נלחם על כל משבצת כזאת. והוא סובל נורא, מאד קשה לו עם זה, כי כולם סביבו מקטינים אותו והופכים אותו ללא לגיטימי".

גיא: "אני חושב שזה יותר חמור. מאז 67 לא הייתה התקרנפות כל כך גדולה בתקשורת הישראלית. היום מבינים כמה היינו אז באופוריה שקרית. והיום זה חמור באותה מידה. נהיה קול אחד מוחלט ובודד. אין לנו ספק שהדבר הזה הולך להתהפך בחצי שנה הקרובה, או עוד שנה או עוד שנתיים, כשיגיעו הנתונים הסופיים ולא יאמינו מה קרה פה. כל העיתונאים שדבררו את משרד הבריאות, אני לא יודע מה יהיה בסופם, באמת".

אורלי: "מה יהיה בסופם? הם יתקדמו. ככה זה עובד, לא?".

קשה להתעלם מהסכסוך שפרץ השבוע ביניכם לבין השרה לשעבר מירי רגב. גיא, אמרת שצריך לסקול אותה באבנים, בגלל ציוץ שלה שהאשים את שרת התחבורה הנוכחית מרב מיכאלי במותה של תינוקת שנשכחה ברכב. הגזמת.

גיא: "אני מתנצל שנפלתי לשפת הביבים ששמורה בדרך כלל לאנשים מסוגה של רגב. הסברתי מיד שהכווונה היא לא לפגיעה פיזית אלא וירטואלית אבל למרות זאת היא קפצה על הספין כמוצאת שלל רב. יש לה כנראה יותר מדי זמן פנוי. אני עדיין חושב שהמשטרה צריכה לחקור את מירי רגב על הסתה חמורה".

"אני שונאת להיות עדר".

"קח את שרת החינוך יפעת שאשא ביטון, אחת הנשים הכי אמיצות שהיו כאן. כמה היא נאלצה למתן את המסר שלה, שהיא נורא האמינה בו, כדי לרצות את משרד הבריאות".

אוקי. בואו נשים רגע את התקשורת בצד. מבנט אתם סך הכל מרוצים, לא? גם איילת שקד אמרה שצריך להכיל את המתים – זו בעצם התזה שלכם על רגל אחת.

"כמעט. נורא שמחנו מזה שאין סגרים. כשאנחנו עשינו את הסרט הראשון ודיברנו נגד הסגרים, אתה יודע מה עשו לנו? אתה מבין את זה? היום כולם מדברים ככה. בנט הולך 3/4 דרך. מה שעושים היום לילדים עם הבדיקות, זה נורא. קח את שרת החינוך יפעת שאשא ביטון, אחת הנשים הכי אמיצות שהיו כאן. כמה היא נאלצה למתן את המסר שלה, שהיא נורא האמינה בו, כדי לרצות את משרד הבריאות".

אם משרד החינוך, אני רוצה להקריא לכם קטע מתוך ביקורת טלוויזיה של יסמין לוי בהארץ דווקא על הסרט השני שלכם, "עזבו את הילדים". "בסרט המגמתי, שיהפוך כנראה ללהיט בקרב מתנגדי החיסונים, מתנדנדים והורים מתוסכלים… לא תשמעו על רופאים מותשים שמספרים בתקשורת בעיניים טרוטות וייאוש גובר כי 91 אחוז מהמחוברים לאקמו הם צעירים לא מחוסנים ושהם נאלצים לתעדף בין זקן מחוסן לצעיר לא מחוסן". אתם לא חשים טיפת אחריות כלפי מתנגדי חיסונים או מכחישי קורונה שעושים בכם שימוש?

גיא: "לא. מה אנחנו יכולים לעשות? קח דוגמה, זה שטראמפ היה כאילו בעמדה שלנו – זה נורא. אבל אתה לא יכול לדעת מה אנשים יעשו עם מה שאנחנו חושבים".

אורלי: "מה אתה ויסמין בעצם אומרים פה? תסתמו את הפה ואל תגידו מה אתם חושבים כי אולי מישהו יבין את זה לא נכון יעשה בזה שימוש רע. כשאתה הולך עם האמת שלך יש טרמפיסטים. אנחנו מחוסנים ובעד חיסונים, ואם צריך להגיד לאנשים לא אנחנו אומרים לא. אני שונאת להיות עדר. אם אתה עיתונאי אתה צריך לראות את התהליכים בכמה רבדים, ללא מורא וללא משוא פנים ולא משנה מה יגידו. ככה עשיתי גם בכל מה שקשור לפמיניזם, כשדרשו ממני ליישר קו. ויש הרבה מאד אנשים שאינם הזויים שאנחנו מדברים את מה שהם חושבים".

גיא: "תשמע, אני גם מורה, הייתה קבוצה של מורים לא מחוסנים שביקשו שאבוא איתם להפגנה וסירבתי. אמרתי להם 'תקשיבו, אני מחוסן. לא מתכוון לתמוך בזה".

"ניגשים אלינו ברחוב ואומרים תודה".

אז הפכו עכשיו את מתנגדי החיסונים לאלו שצריך לזרוק לאי בודד, ולוקחים את הפריפריה של זה גם. רוב האנשים שהתנגדו לנו בכלל לא ראו את הסרט שלנו".

אז איך אתם מסבירים את העליהום עליכם?

גיא: "כי אנחנו לבד, תספור כמה אנשים בתקשורת מדברים ככה. אולי עשרה אנשים. וזה נורא קשה.

אורלי: "פחד מעוור. המגפה הזאת היא בעיקר מגפה של היסטריה. הפחד הזה לוקח אנשים לחפש שעיר לעזאזל או אשם. זה ככה היה לאורך ההיסטוריה בתקופות של פאניקה. ציד מכשפות או דרייפוס וכיוצ'. אתה צריך למצוא כעם את מי שאתה יכול לכעוס עליו. אז הפכו עכשיו את מתנגדי החיסונים לאלו שצריך לזרוק לאי בודד, ולוקחים את הפריפריה של זה גם. רוב האנשים שהתנגדו לנו בכלל לא ראו את הסרט שלנו".

אולי בגלל שמראש היו בסרטים שלכם רק אנשים שמסכימים אתכם.

"בסרט הראשון כולם במשרד הבריאות סירבו להשתתף. פרופ' ערן סגל, סדצקי, אלרעי פרייס. כולם. בסרט השני כבר לא פנינו".

לא מדבר רק על משרד הבריאות. יש המון אנשי רפואה שחושבים אחרת מכם.

"זו שאלה חצופה ומרגיזה. האנשים האלו נמצאים 24/7 כל הזמן בערוצים המרכזיים, אז בסרט הזה הבאנו את מי שלא מקבל. אבל למה שלא נדבר גם על ההמונים שאמרים לנו תודה? שאומרים שאנחנו צודקים ושזה מה שהם רוצם לשמוע. כולל היום בקפה מישהו ניגש אלי והודה, וזה קורה המון, ברחוב ובכלל".

"הרצון לרצות את הציבור ולהביא את אוהבי אייל גולן והביביסטים לפריים טיים גרם לרשת להקטין אותנו ואת התחקיר".

תגידו, אתם מוצאים משהו משותף עם אשרת קוטלר? שניכם מנפגעי ערוץ עשר. שניכם מביעים קול אחר בקורונה. שניכם נלחמתם בבלפור – היא מירושלים ואתם מתל אביב.

גיא: "כן, יש לא מעט משותף. בכלל, היחס והמריבות האלו, זה קורה לי משפחה עם חברים. פעם זה היה שמאל ימין, פעם היינו קבוצה איכותית של תוקעי סכין בגב האומה, היום החלוקה היא מי בעד ונגד חיסונים".

בעצם ציבורית הפסדתם בכל הפרשות האחרונות שבהן תפסתם צד: בקורונה, הרוב לא אתכם. גם איה נאפה הסתיים בכך שהצעירים חזרו לארץ כגיבורים. גם אייל גולן – הוא עדיין אחד הזמרים הפופולריים בישראל, ומרבית כלי תקשורת התגייסו למכונת ההלבנה של מעשיו, למרות שהעליתם גילויים חדשים.

"ממש לא בטוח שהפסדנו. כרגע תיק "השקרניות" של אייל גולן מתנהל בבית משפט. לגבי איה נפה, בימים אלה הוגש ערעור לביהמ"ש העליון בקפריסין. ובכלל, גם סיפור הארווי ויינשטיין נסגר והייתה עיתונאית שהצליחה לפתוח אותו. לא תמיד זה נמדד בשנה אחר כך.

"אנחנו הולכים עם האמת שלנו ויהי מה. בשני הסיפורים, אנחנו התחלנו את הסיפור בלי שאנחנו יודעים מה התשובה. בסיפור של גולן אנחנו נשלחנו על ידי האמרגן שלו בני פרץ למצוא את "השקרניות". כשביקשנו מהן להתראיין והן אמרו שהן צריכות לבדוק אתו ואז הבנו שיש כאן קשר בעייתי של שולט-נשלט. אתה יודע כמה חטפנו על זה? בערוץ שבו עבדנו ושידרנו את התחקיר על אייל גולן, לאט לאט נעלמנו מכל מיני פרומואים, וככל שהזמן חולף הבנו שהתברר שסגרו אתו על שידור מופע ביום העצמאות. זאת אומרת, הרצון לרצות את הציבור ולהביא את אוהבי אייל גולן והביביסטים לפריים טיים גרם להם להקטין אותנו ואת התחקיר".

אתם מדברים על התהליך שעבר על רשת 13 מאז האיחוד עם עשר?

"לגמרי, ערוץ 10 היה ערוץ חופשי. מרגע שהיה האיחוד עם רשת, הכל התהפך. עולם אחר. נתניהו עשה הכל כדי לסגור את ערוץ עשר, והצליח".

יש לכם עדויות למעורבות פוליטית של אנשי נתניהו בערוץ, כמו זו שתיאר עורך המגזין לשעבר ניר בכר אחרי פיטוריו?

אורלי: "אני ראיתי את זה בתקופת טויטו (ישראל טויטו, מנכ"ל חדשות 13 עד לאחרונה ד.ו). אנחנו לא שם קצת אחרי האיחוד. תראה, אייל גולן היה הסרט עם הרייטינג הכי גבוה ברשת באותה שנה, כשהגיעו נתוני הצפייה בבוקר, אנחנו היינו בטוחים שנקבל שוקולדים פרחים. ובערוץ? דום שתיקה. צומצמו מהלכינו אחרי ולמרות ההצלחה. ובזמן אמת לא הבנו את זה. ככל שההישגים היו טובים יותר, הרגשנו שמחביאים אותנו".

"פוליטיקה לא מעניינת אותנו. הצעקות בפגוש את העיתונות או בתוכניות אקטואליה, לא מבינים למה אנשים רואים את זה. זו רכילות פוליטית".

זאת אומרת אתם מסכימים עם מה שאמר ברק רביד, שפוטר מחדשות 13, על זה שהייתה הפליה נגד אשכנזים?

גיא: "לא מכירים את זה. החמצנו את הסערה".

אורלי: "לא, אני שוב אומרת. זה תהליך. זה לא קורה בבת אחת. אתה מרגיש שמשהו נעשה עכור בסביבה שבה את עובד. ערוץ 10 היה גרילה עיתונאית, ופתאום לא. ואתה מבין שזה משהו שהשלטון הכתיב".

עם הצעה נכונה, אתם רואים את עצמכם חוזרים לשם או לטלוויזיה המסחרית מתישהו?

"נורא כיף לנו עכשיו".

סליחה על השאלה, אבל אתם לא צריכים להתפרנס?

"אנחנו מתפרנסים מעולה. עבדנו והרווחנו יפה מאד כל השנים כדי שלא נהיה לחוצים ונוכל לא להתפרנס תקופה, ובעיקר כדי שלא נהיה ממורמרים וכעוסים ומתחרים כל הזמן. אבל אנחנו מתפרנסים לא רע בכלל, גיא בעולם של התיאטרון, ואני בעולם של החינוך ובעלי החיים. וכמובן שיש לנו את התוכנית העצמאית, שזוכה למאות אלפי צפיות. בכלל, פוליטיקה לא מעניינת אותנו. הצעקות בפגוש את העיתונות או בתוכניות אקטואליה, לא מבינים למה אנשים רואים את זה. זו רכילות פוליטית. זה לא פרודוקטיבי לחברה, זה לא עושה שום שינוי, זה לא משפיע. כל העיתונות הפוליטית זה עיוור עיני הציבור".

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

פרסומים נוספים