בין "האחת" ל"הטבח": מנכ"ל קסטינה סוגר שנה יצירתית מטורפת, אבל נותר פסימי / דוד ורטהיים מארח את מני אבירם

אחרי שהפיק ל-yes את הסרט הנצפה בתולדותיו ואת "הטבח" האסקפיסטית ששודרה בעיצומה של המלחמה, מני אבירם הגיע לפודקאסט תיקטוק של המכון לעיתונות להסביר האם היה זורם בשמחה גם עם שלום אסייג או אדיר מילר, ולמה רותם סלע היא השחקנית הכי טובה בישראל. ראיון

"בערך ביום-יומיים אחרי הטבח הבנו שקורה פה משהו, משהו מאוד מאוד גדול שאנחנו לא מצליחים עדיין להבין בכלל, ושצריך להיות שם ולתעד אותו בצורה כלשהי. בין אם המסיבה, חטופים, צבא. פשוט יצאנו לצלם", מספר מנכ"ל בית ההפקות קסטינה, על איך נולד הסרט "נובה", ששודר שבועות ספורים אחרי תחילת המלחמה והפך לסרט הדוקו הנצפה מאז הקמת yes אי שם לפני למעלה משני עשורים.

אבירם משמש בשמונה השנים האחרונות כמנכ"ל החברה שהביאה בין היתר למסך את "האחת" שזכתה לשבחים, "הטבח" שזכתה לבאזז, "בלאדי מורי" וגם (כקופרודוקציה עם "טנדר הפקות") את העונה הראשונה שסללה את ההצלחה החריגה של "פאודה" שנמכרה לנטפליקס.

בתום שנה יצירתית מוצלחת ובראיון ראשון מאז נכנס לתפקידו, מספר אבירם בפודקאסט תיקטוק של המכון הישראלי לעיתונות המשודר גם בערוץ וואלה+, על האופן בו המלחמה שינתה לחלוטין את סדר היום של המשרד לשנים הבאות, ומה סוד ההצלחה של "הטבח" דווקא עכשיו, איך זה שרותם סלע הפכה לשחקנית הבית ומה הפנטזיה הבאה.

חלק מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה.

Listen to ""כל סדרה ישראלית טובה ב-80% מאלו שעולות בנטפליקס, אבל לצערי אנחנו לא נגיע לשם"" on Spreaker.

התחלתם את 2023 עם "האחת" שעסקה במחדל יום כיפור וזכתה להרבה שבחים והערכה. ב-7/10 אתם מבינים שאנחנו במחדל חמור יותר. מתי החלטתם ברמה המעשית שאתם עושים על זה סרט?

"זה יותר גדול מזה, בגלל שיש לנו מחלקה דוקומנטרית די גדולה והלב של העשייה שלנו הוא דוקומנטרי, יומיים אחרי הטבח בעצם החלטנו שאנחנו יוצאים לתעד הרבה מאוד מהגזרות האלה. בין אם המסיבה, חטופים, צבא. פשוט יצאנו לצלם בהנחה ובהבנה שאנחנו נצליח אחרי זה להציע את זה לגופי שידור שירצו. כמה ימים אחרי פנה אלינו היוצר של הסרט דן פאר, והציע לחבור, סיפר מה יש לו ומשם זה התגלגל ל'נובה'. וככה היה באמת, וכרגע יש לנו בערך 13 פרויקטים רק על המלחמה, שמיועדים לכל גופי השידור בארץ".

הבחירה לא להתערב או לתסרט את הצילומים, בדומה אגב לסרט הזוועות שהפיק דובר צה"ל, תסביר לי אותה.

"מדובר בהחלטה אומנותית של דן שהתנדב במטה מהיום השני או השלישי, נחשף לכל הסרטונים האלה והבין שזה הסיפור עצמו ולא צריך פרשנות ולא צריך להגיד שום דבר, שזה מדבר את עצמו. ובאמת כרונולוגית, כשרואים את הדבר הזה עם התחלה, אמצע וסוף, אתה מקבל את התחושה המאוד מאוד ברורה של המסיבה ומה חווה מי שהיה שם, אני חושב שזו עוצמת הסרט.

"ולמרות זאת, יש אנשים שעדיין לא ראו אותו וגם ממי שרואה, אני מכיר הרבה אנשים שמפסיקים באמצע או לא מצליחים להמשיך. בסוף הכול הזוי. הדבר הזה, עדיין הזוי שזה קרה לנו, שאנחנו חיים בתוך הדבר הזה. ברור, זו צפייה מאוד מאוד קשה".

הסרט הפך גם לקורבן של פוליטיקה בין תאגידית, כשקשת ויתרו על ההצעה לשדר אותו בחינם ברקע סכסוך מסחרי שהיה להם עם yes. אתה עובד לא מעט עם קשת, התבאסת שגוף השידור הגדול בישראל לא שם את הסרט הזה במוקד?

"לא, ממש לא. קודם כל, קשת זה הבית הטבעי שלנו, קסטינה וקשת מחוברים, אנחנו שנים איתם. תראה, היינו כל כך בטירוף של הדבר הזה ויס קיבלו את ההחלטה ביחד איתנו, אבל הם יזמו את זה בעצם, לתת את זה בחינם לכל גופי השידור. מי שרצה לקח, מי שלא רצה לא לקח, כל כך לא נכנסתי לזה בזמן אמת, כי זה לא באמת משנה. כל מי שרצה לראות את הסרט הזה, היה לו איפה, כולל גם יוטיוב כמובן".

לוח מלחמה

אני רוצה לצלול רגע להשפעת המלחמה על המסך. רק עכשיו אנחנו רואים את הטלוויזיה המסחרית מתחילה לעמוד על הרגליים, אחרי שהיא ניסתה במשך חודשיים להתניע ולחזל"ש, אבל אתה נמצא בראש בית הפקות שחושב שנתיים-שלוש קדימה. תנסה לתאר לי עד כמה המלחמה נוכחת בלוח השידורים העתידי בישראל.

"אז קודם כל יש את עולמות מה שקורה עכשיו במלחמה ויש את השגרה. במלחמה כמו שאמרתי, אנחנו עושים לא מעט פרויקטים לכל מיני גופי שידור, כמעט לכל גופי השידור בארץ. יצאנו לדרך והם לקחו את זה, אז אנחנו עורכים ומצלמים במקביל, חוץ מזה, יש בעצם את השגרה שלנו, שכוללת דברים שנולדו עוד הרבה לפני המלחמה, ושגופי השידור אמורים לשדר ואנחנו ממשיכים לעבוד עליהם. תראה, הדבר המרכזי שנוצר – זה פקק, לרוב גופי השידור. מוצרים שהיו אמורים להיות משודרים כבר, נדחו, ועכשיו מנסים לחשוב איפה לשבץ אותם".

תן לי דוגמה.

"אני חושב שהמרוץ למיליון נגיד היה אמור לעלות. יש סדרה, שאני מקווה שתהיה, בעצם אני יודע שהיא תהיה מדהימה. סדרה מונומנטלית של דורון צברי על אביתר בנאי ביס, והיא הייתה אמורה להיות משודרת כבר והמלחמה קצת טרפה את הקלפים. אני יודע על דברים, בעולמות הדרמה, לאו דווקא שלנו, שהיו אמורים כבר להיות ולא יכלו להיות משודרים אז נדחו למועד מאוחר יותר, וככה גופי השידור בעצם גם פחות מוציאים דברים לדרך כרגע, כי יש את התור שהם עוד לא שידרו".

עד כמה המלחמה נוכחת בעולמות הדרמה, האם הדמויות הבאות יהיו בצל הטבח?

"כרגע אנחנו בכתיבה של סדרות, אבל זה לא באמת מושפע לעומק מהדבר הזה, כי אלו לא סדרות שקשורות לנושאים האלה. נגיד בלאדי מורי 2 לא תושפע מהמלחמה. אבל מחוץ לעולמות הדרמה, כל הפרויקטים הם על המלחמה, ודוגמה אחת קטנה נתתי קטנה, ושם האירוע כן ימצא את מקומו לתוך הסדרה".

תן לי דוגמה לפרויקט שעוסק במלחמה ושנמצא בעבודה.

"יש לנו סרט לקשת על הסיפור של מפקד גלי צה"ל לשעבר שמעון אלקבץ בכפר עזה שהבת שלו נרצחה. זה בעצם הסיפור של מה שקרה בבוקר ההוא לבת שלו דרך העיניים שלו. יש לנו סדרה נוספת לגוף שידור מרכזי אחר שחוזרת לשביעי באוקטובר, וכמובן שיש לנו את הפרויקט הגדול עם שריל סנדברג (סמנכ"לית פייסבוק הבינ"ל לשעבר ד.ו.) שמיועדת לשידור בחו"ל.

"זה פרויקט שאנחנו יזמנו ביחד עם איתן שוורץ בנושא האלימות המינית של חמאס, במלחמה ובשבי. גייסנו כסף של משקיע ואחרי כל מיני מחשבות הצענו לסנדברג, לשעבר מספר שתיים במטא, שמזוהה עם המאבק בנושא".

זה מעניין כי פייסבוק ספגה לא מעט ביקורת לאחר הטבח, גם ברקע הטענות המוכרות לתרומת הרשתות החברתיות לקיטוב וליצירת שיח אלים, וגם כי איפשרה בעצם למחבלי לשדר ב-LIVE את הזוועות. היא מתייחסת לנושא?

"לא. בסוף, המטרה שלי הייתה לנסות לגרום לה לעשות את הדבר הזה. אני בקשר עם הרבה מאוד גורמים בחו"ל, אני רואה איך מסתכלים עלינו, מה מוכנים לקבל, מה לא מוכנים לקבל. עצם זה שניסינו והצלחנו לחבר מישהו כמו שריל סנדברג לדבר הזה, אני חושב שזה הולך להיות אחד הסרטים הכי חשובים שיצאו ממדינת ישראל מעולם ועצם זה שהיא הסכימה לתת את עצמה לתוך הדבר, זה מבחינתי הישג מטורף וזה מעל הכל.

"דיונים, פייסבוק טוב, פייסבוק רע, זה לא רלוונטי לזה ספציפית, אני מניח שישאלו אותה בעתיד, גם שואלים אותה כל הזמן, אבל אני מוקיר תודה ואסיר תודה על זה שהיא הסכימה והיא חוטפת ותחטוף על זה, כלומר הרבה מאוד מהסביבה שלה ומארצות הברית תוקפת אותה על איך היא התחברה לדבר הזה".

במעבר חד, בוא נדבר על "הטבח". שאני מודה שמאד מאד אהבתי. אני מניח שהייתה דילמה האם להעלות את העונה השנייה אחרי המלחמה.

"נכון. בעצם זו סדרת הדרמה הראשונה שעלתה בישראל אחרי המלחמה. כן, היו דיונים, היו מחשבות, בסופו של דבר אני חושב שהרגשנו כולנו שאפשר לעשות את זה, שיש יש איזה צורך של אנשים. הרי בסוף אני חושב שישראל היא המדינה המטורללת בעולם, אין מה לעשות, אנחנו חיים פה באיזה משהו שאף אחד לא יכול להבין אם הוא לא נמצא פה. החיים שלנו הם בכפילות כזאת של מלחמה הכי מטורפת, הדבר הכי נורא שקרה לנו, שאי אפשר להכיל את זה ואני אומר לך בתור מי שעוסק בנושא הזה במלא פרויקטים וסרטים, עדיין אי אפשר להכיל את זה, לא משנה כמה אני אראה, זה בלתי נתפס.

"ומצד שני, החיים שלנו ממשיכים, כלומר, יש לנו ילדים, יש בית ספר, יש עבודה, יש פרנסה ואנחנו חוזרים הביתה, או חלקנו חוזרים הביתה בערב ואומרים – אוקיי, אני כל היום בדבר הזה, אני רוצה איזה משהו, רגע אחר, הדבר הזה הוא לא מעליב, הוא לא פוגעני באיזושהי צורה, הוא לא דורך על האצבעות שיכולות להיות רגישות, ואני חושב שזה הוכיח את עצמו".

תרשה לי להמר שהייתה לכם אפילו דילמה לגבי השם, האם צריך לנקד אותו או לא, עד כדי כך.

"ברור שזה היה אישיו, עכשיו ניקדו גם את הט'. וברור שהיו על זה הרבה דאחקות, ואני אומר את זה בתור מי שמחפש מה כותבים על הסדרה בפייסבוק ובטוויטר וכיוצ', ומגלה שזה הדבר האחרון שקופץ כי עולה לך 'הטבח' בהכול. היה על זה דיון, אבל בסופו של דבר, אחרי שיש את הדיבור על השם ועל האם זה הטיימינג הנכון, הדבר הזה שנייה מתמסמס ויש את הסדרה עצמה והרבה מאוד אנשים צפו וצופים בסדרה עצמה והיה עליה הרבה דיבור.

"אני אגיד לך מהצד השני שהיו דיונים גם האם לעשות את 'נובה', האם יס ילכו על הסרט עליו, מתי הם יעלו אותו והאם מישהו ירצה לראות את הדבר הזה. בסוף זה הפך להיות, כפי שאתה יודע הסרט הדוקו הנצפה ביותר בתולדות יס, תחשוב כמה שנים יס קיימת, הכי נצפה בתולדות יס. אז זה אומר משהו, אנשים באו לראות את זה ועדיין רואים את זה ובאו גם לראות את הטבח".

מני אבירם "בתיק טוק" / מערכת וואלה!, ראובן קסטרו

מקריות תל אביבית

גם בלאדי מורי וגם הטבח שתיהן סדרות מאוד תל אביביות, אורבניות, שמתכתבות עם רווקות מאוחרת. זה מודל עסקי?

"לא, זו מקריות, סליחה, מקריות טוטאלית. אני תל אביבי, כמובן. גם הבעלים של קסטינה, אמנון רבי, הוא תל אביבי ואני הרבה מאוד שנים בתל אביב".

זו בעצם השאלה, האם לסביבה האישית של שניכם יש קשר השפעה.

"אני לא יודע מה גורם למה ובסוף, אתה יודע, אלו דברים שקורים, זה לא משהו מכוון, אבל אני לא חושב שאנחנו בהגדרה פונים רק לתל אביביים. אנחנו עושים גם את 'המתחזים' ו'חשיפה' ו'חאנשי' שהם לא ממש תל אביביים, אבל אם זה התיוג, סבבה. אנחנו מנסים קודם כל לעשות תוכן טוב, שאנחנו מתחברים אליו כמה שיותר רגשית. אז בעולמות הדרמה אני מחובר מאוד לטבח ולחאנשי ולבלאדי מורי, אבל זו מקריות ברמה של טלוויזיה".

אשאל את זה אחרת. מגיע לך שלום אסייג עם שנות השמונים, מגיע אליך אדיר מילר עם רמזור, מגיעים אליך יוצרי סברי מרנן – זה משהו שאתה רץ איתו קדימה?

"קודם כל, אני מאוד אשמח לקדם כל אחד מהם, ברור, ברור. אני חושב שכחברת הפקה, כל חברת הפקה, בסוף השאיפה שלך והמטרה שלך זה לעשות כל מה שאתה עושה בצורה הכי טובה, בצורה הכי מקצועית ולהביא את המוצר הכי טוב שאתה יכול להביא. אז, אם הייתה לי אפשרות לעשות שנות השמונים, רמזור וסברי – בוודאי שהייתי רוצה לעשות את זה.

"יכול להיות שאני יכול להיות פחות מחובר רגשית לדברים מסוימים, אבל כבית הפקה אני רוצה לעשות את זה. גם ברמה העסקית, גם ברמה בכלל המיצובית, אני לא רוצה להיות נישה, אני רוצה להיות רחב ואני חושב שקסטינה היא רחבה או מתרחבת כל הזמן, אבל בוודאי שאני אשמח לעשות את הסדרות האלה שאמרת".

אפרופו קריצה למיינסטרים. רותם סלע משחקת פחות או יותר בכל הסדרות שלך.

"למה? רק ב'הטבח' וב'בלאדי מורי'".

אשאל ישירות: אתם מלהקים אותה כי היא הטאלנטית הכי מוכרת בישראל וזה מביא קהל? אתה חושב שהיא שחקנית טובה?

"קודם כל, היא שחקנית מדהימה, באמת, אחת השחקניות הטובות בארץ. בסוף כחברת הפקה, יש לי את הדעה שלי והיא נחרצת הרבה מאוד פעמים, אבל היא לא קובעת. קודם כל יש את היוצר או היוצרת של הסדרה, ויש גוף שידור. אף אחד לא יגיד 'אני לוקח את רותם סלע, רק כי היא רותם סלע'. ממש לא. השאלה היא היא שחקנית טובה והאם היא משרתת את התפקיד. זה היה ככה בהטבח בעונה הראשונה וזה היה ככה בבלאדי מורי כמובן. גם פה וגם פה, כמעט כל השחקניות בישראל עשו אודישן לתפקיד, אני לא מגזים. בסוף החליטו היוצרים ואנחנו וגוף השידור ללכת על מי שחושבים שהיא הכי מתאימה. אז זה רק זה, אין לה 'הנחת רותם סלע'".

אבל ההרגשה בכל זאת, היא שגם היא וגם דנה פרידר בהטבח בסוף משחקות את עצמן. אני לא אומר את זה כחיסרון, אבל שזה חלק מתנאי הסף שהיו לתפקיד הזה. שתיהן באמת תל אביביות, שתיהן יפות מאוד.

" אני יכול להגיד שבסופו של דבר רותם, גם בבלאדי וגם בסדרות האחרות שהיא עושה שאינן שלנו, היא פשוט שחקנית מעולה. באמת. ולא היו לוקחים אותה אם היא לא הייתה שחקנית מעולה. ובעונה השנייה של הטבח, באמת חיפשנו דמות נשית חדשה אחרת, וכאמור, כולן, כמעט כולן עשו אודישנים ובסוף זה הרגיש שדנה הכי מתאימה לתפקיד. הזה ואני חושב שזה הוכיח את עצמו".

עד כמה שאתה מסוגל להגיד על עצמך, כמה אתה נותן פתח ליוצרים חדשים מול יוצרים ותיקים?

"צריך להבין משהו לפני זה. אני בא עם הצעות או סדרות או כל דבר אחר לגופי השידור, ובסוף ההחלטה היא של גוף השידור על מה הוא הולך או הוא לא הולך. אני מאוד מאוד שמח לשמוע קולות חדשים, וזה פתוח אצלנו לגמרי לדבר הזה. אבל בסופו של דבר אנחנו בודקים מי יכול לספק את הסחורה, בכל ז'אנר, לא רק במתוסרט, ובדרמות, אלא גם בדוקו. הצעות יש מפה עד באמת אין סוף.

"בסוף כשיוצר בא, או יוצרת ואומרים אוקיי, אנחנו רוצים לכתוב את הדבר הזה. אז יש דף אחד שקוראים לו סינופסיס, ויש אלפי דפים מעולים כאלה שקראתי, אבל בסוף המעבר מסינופסיס לדבר עצמו, לא רבים יכולים לעשות אותו. האם אתה יודע לכתוב ולהפוך את זה מהצעה לבאמת לסדרה?

"אם הוא לא עשה שום דבר בחייו, אבל עדיין זה דבר מדהים שאני מרגיש שיש פה מה לעשות איתו, אני יכול לעניין גוף שידור, ואז נתחיל לעבוד איתו. נשלח לו דוגמאות, נלווה אותו, נחזיק לו קצת את היד. נעשה פינג פונג נבקש 'בוא תכתוב'. כי בסופו של דבר, אם מישהו בא עם הסדרה הזאת, הוא יצטרך לכתוב אותה. אז בוא נבין אם הוא יכול לכתוב אותה.

"עכשיו, אנחנו יכולים לתת עזרה, לחבר לעורכי תסריט, אבל בסופו של דבר צריך לבוא לגוף שידור. ואם הגוף שידור אומר מעניין, אז אנחנו מתחילים כזה, אתה יודע, שיתוף פעולה כלשהו. ואם הוא אומר לא מעניין, ואני מנסה בעוד גופי שידור ואומרים לא מעניין, אין לי באמת מה לעשות עם זה, ובצער צריך להיפרד מהיוצר הזה".

לא מתחזים לטראש

בעצם, מי שמממן את עלויות ההפקה, זה בעצם גוף השידור העתידי, ואתם המתווך לצורך העניין. המתווך שגם בונה את המעטפת.

"נכון, אבל יכול להיות שלב ביניים שבו אנחנו נגיד יש פה מישהו או משהו שאנחנו מאמינים בו. אנחנו נשקיע רגע את ההשקעה הראשונית בעורך תסריט, בפיתוח של הדבר הזה, ונבוא לגוף השידור כשאנחנו יותר מבושלים. כי זה אגב משהו שהשתנה. פעם היית בא עם רעיון מצויין ויוצר מצויין, וגוף השידור היה מסכים, הוא היה נותן לך פיתוח. היום הרבה פעמים הם אומרים לא, בוא תבוא כבר אחרי פיתוח. או בוא נראה אם היוצר הזה יודע לכתוב בעצמו, ואז חברת ההפקה צריכה להחליט אם היא מממנת רגע את שלב הפיתוח"

"המתחזים" ו"חשיפה". לדעתי זה טראש. ואני לא אומר את זה לגנותן. אתה שותף למחשבה הזו שלי?

"תראה, בסוף זה בעולמות הכלליים של תוכנית תחקירים. תיקח את הדברים הגדולים שנעשו במסגרת המתחזים או חשיפה במהלך השנים האחרונות. הדברים הגדולים היו בעצם תחקירים על טורפים מיניים. זה היה הדבר הזה או מי שנחשדו בעבירות מין, אז אני לא חושב שהמילה טראש היא נכונה. אלו תוכניות פריים תחקיריות. כמו בכל דבר, יש עניין של טעם. יש אנשים שמתחברים לזה יותר או מתחברים לזה פחות".

אתה מתחבר לז'אנר?

"כן, אני מתחבר. אני צריך לוודא שכל מה שיוצא מקסטינה הוא ברמה הכי גבוהה שיש, בכל המובנים. אם זה תוכנית תחקירים אז שהתחקיר יהיה מהודק. אנחנו בפריים קשת אז שהמוצר יהיה פריימי. זה מה שאנחנו עושים, זה תפקידנו. בסוף, אתה יודע, אני לא רוצה להגיד את הקלישאה של כולם היו בני ואני אוהב את כולם, אבל כן, בסופו של דבר אני צריך להיות שלם וחתום על מה שיוצא מקסטינה. ומתחזים וחשיפה, זה חלק מאוד מאוד חשוב מקסטינה".

תעשיית הטלוויזיה. מצד אחד היא מצטמצמת, ומהצד השני יש כל הזמן דיבורים על פריחה ותוכן וייצוא. תעשה לי סדר.

"תראה, אין פה הרבה גופי שידור. חלק מגופי השידור שהתווספו בשנים האחרונות לא מחויבים לעשות תוכן ישראלי, ומצד שני לקחו אליהם הרבה מאוד מנויים ולקוחות. ובכך הצטמצמו מספר הלקוחות של בעיקר, נגיד, יס והוט. שמה שהם צריכים להשקיע בתוכן הוא נגזרת של כמות המנויים שלהם.

"בנוסף, הצטרפו ענקיות הסטרימינג החו"ליות. נטפליקס, אפל, אמזון, כל זה שאינן מחויבות גם כן לתוכן מקומי. אז מצד אחד מצטמצצת כמות המנויים, ומצד שני הם לא מחויבים לעשות תוכן לאחרים, אז אנחנו, התעשייה בבעיה. ממול, יש פה כוח יצירתי מטורף, הוא לא השתנה, יש פה יוצרים, דיברנו על חלק מהדברים רק שלנו. תחשוב כמה עוד דברים נעשים בארץ. דברים מדהימים. אבל לאט לאט מצטמצמים המקומות שהם יכולים לבטא את עצמם. וזה אני חושב, נורא נורא בעייתי".

וזה לפני הרפורמה של קרעי, שאם תעבור תייצר עוד פחות רגולציה. אז איך אתה רואה את העתיד? אתה אופטימי? אתה פסימי?

"אני מעט פסימי. לגבי הרפורמה, בוא נקווה ונתפלל ונקווה כולנו שהיא לא תעבור. כמו שהרבה דברים אחרים שקשורים לממשלה הזאת לא יעברו. אבל תצטרך להיות איזושהי רגולציה על גופים כאלה שנמצאים פה ולוקחים כסף ממנועים ישראליים. הם יצטרכו לתמוך בתעשייה, ביצירה הישראלית. אפשר לפתור את זה, זה קורה במקומות אחרים בעולם.

"אני יודע שקשה גם בארצות הברית, קשה באנגליה. גם שם תקציבים מצטמצמים. אבל אנחנו קטנים. עוד לפני שאנחנו בבעיות כאלה, השוק הוא קטן, ובארצות הברית בסוף השוק הוא ענק. כשאתה נכנס לנטפליקס, תחשוב כמה סדרות כל יום עולות שם. כמה סדרות מתוסרטות עולות שם. בשביל לא לעשות עוול, אני אגיד, 80% מהם, כל סדרה ישראלית טובה מהם בהרבה. אמיתי, בהרבה. אבל אנחנו לא נגיע לשם, כי בסוף אנחנו קטנים, כי בסוף עכשיו גם נטפליקס שינו את המודל שלהם לשווקים שהסיכויים יותר ויותר נמוכים שנגיע אליהם, אז אנחנו בבעיה".

אז מה הפנטזיה הבאה?

"לעשות מראש תוכן ישר לגופים אמריקאים ולא לגופים ישראלים. כלומר גם וגם".

יש כבר דיבורים? יש דיאלוג?

"יש. אנחנו רוצים, האם זה יתממש בסוף אני לא יודע, אבל אנחנו עובדים מאוד קשה בשביל שזה יתממש. בסוף נגיד 'טהרן' ו'אליס' היו הצלחות מאוד גדולות, אפל קנתה אותם. זה היה בזמן הקורונה. זה קרה. תמיד יש סיכוי לעוד פאודה (שנמכרה לחו"ל ד.ו.), אבל הסיכויים קטנים".

זה חוזר לשאלה הכי בנאלית והכי מתבקשת בכל זאת, האם יש נוסחה להצלחה?

"לא, לי אין אותה. אני גם לא חושב שהיא קיימת. זה כל כך הרבה משתנים ומרכיבים שצריכים לחבור יחד בשביל שמשהו יצליח. וגם מה זו הצלחה, היא יכולה להיות הצלחה מקומית, הצלחה גדולה וחו"לית. זה התפקיד שלנו תכל'ס כל יום. לבוא ולהבין שנייה מה יכול לעבוד, מה לא יכול לעבוד, מה יצליח. יש לנו אחוזי הצלחה, אני חושב סבבה, אבל זה מאבק יומיומי. תראה, זה גם בטלוויזיה, דיברנו קודם על טווחים, אתה יכול לעבוד הרבה מאוד שנים על משהו, ובסוף הוא לא… הוא לא הצליח כמו שרצית, וזה, וזה כאב לב גדול. זה כאב, הרבה מאוד אנשים מעורבים ביצירה של כל דבר. כמובן שדרמה הכי הרבה, אבל גם ריאליטי ודוקו. בסוף אתה עובד, אתה נותן לזה את כולך. בסוף זה לא מצליח. זה קשה".

לסיכום, תן לי את הכישלון הכי מפואר שלך. תבוא אליו בגבורה.

"תראה, נאמר זאת ככה, הכישלון הכי גדול בביקורות היה העיבוד הישראלי שעשינו ל'נשואים פלוס'. הרבה מאוד פרקים, מחשבות גדולות, רצון רב, התלהבות. ובסוף כישלון. אין, אין מה לומר. כישלון.

"זה היה מבאס מאוד. תחשוב כמה אנשים עבדו על זה. העיבוד של התסריטים, היה לנו אז דיונים עם חו"ל, היו פה אנשים שעשו את הסדרה המקורית. ובסוף זה לא הצליח. זה גם אולי היה לקח. באתי מעיתונות, ערכתי עיתון טלוויזיה, ואז עברתי לטלוויזיה והבנתי שאין לי מושג בטלוויזיה, למרות שהטפתי לכל העולם.

"אנחנו, באמת, מנסים להצליח כמה שיותר ואנחנו גם נכשלים. ויש דבר שאתה יודע, אתה עובד עליו קשה ואו לא רואים אותו, או מקבל ביקורת וזה הכי הכי מבאס. אבל באמיתי, אתה ממשיך. כמו בכדורגל, הרי אני אוהד הפועל תל אביב".

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

פרסומים נוספים