"אני רוצה את הצופים של ערוץ 14 אצלנו בחדשות 13, חד משמעית" / דוד ורטהיים מארח את אור הלר

בין כניסה ויציאה מעזה, אור הלר, הכתב הצבאי של חדשות 13, הגיע לאולפן וואלה לפודקאסט תיקטוק של המכון לעיתונות. על הפרק: הקונספציה שקרסה גם אצל הכתבים הצבאיים, התדרוכים מלשכת רה"מ נגד בכירי צה"ל, הצלמים הזרים שעמדו מנגד וגם הנורמות של יחידת דו"צ. ראיון

חודש וחצי למלחמה בעזה, והכתב הצבאי של חדשות 13 אור הלר עדיין מתקשה לעכל. "הרגשתי שהשמיים נפלו על הראש, שהשמיים נפלו. בשבעה באוקטובר, יום שבת אני בחופשה עם הילדים בקיבוץ שמיר שבאצבע הגליל ליד קריית שמונה, אגב, כמו הרבה מבכירי צה"ל", הוא משחזר את אותו בוקר בו נאלץ לפתוח את שידורי הערוץ עם הדיווחים מהשטח. "ב-6 וחצי בבוקר מתקשר אליי אמנון ברקאי, סמנכ"ל ההפקה שלנו, הצ'יף, ואומר לי 'אני רואה אזעקות, תתחבר'. יש לי יכולת עם הציוד שאני לוקח איתי גם לחופשה להפך למאסטר של השידור, זאת אומרת שאני האולפן. ואז מעבירים אליי בלחיצת כפתור מרשת 13 את השידור ואנחנו עולים. אלמוג בוקר ואנוכי ובעצם מגלגלים בינינו את השידור, שכבר בדקות הראשונות אתה מבין שמה שקורה לא דומה לשום דבר שקרה בהסלמות קודמות".
בין כניסה ויציאה מעזה, הלר, הכתב הצבאי הוותיק של חדשות 13, הגיע לאולפן וואלה לפודקאסט תיקטוק של המכון הישראלי לעיתונות. על הפרק: הקונספציה שקרסה גם אצל הכתבים הצבאיים, התדרוכים מלשכת רה"מ נגד בכירי צה"ל, הצלמים הזרים שעמדו מנגד וגם הנורמות והשיקולים הלא תמיד שוויוניים של יחידת דובר צה"ל.

חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה.

 

Listen to ""הכתבים הצבאיים יצטרכו לחשוב אחרי המלחמה איך לדווח עם קורטוב של מלח"" on Spreaker.

"אתה כאן באירוע היסטורי שמכה בך, התנפץ על כולנו ומתנפץ עליך בתור כתב צבאי, לא דומה לשום דבר שראינו, לא לצוק איתן, לא לעופרת יצוקה, לא לשום דבר שראינו"
תנסה לתאר לי מתי אתה מתחיל להבין את גודל האסון.
"אני מתחיל לקבל את הדיווחים על הרקטות ורואה שיש פה משהו אחר, אנחנו רגילים שתמיד הם יורים הרי לעוטף ורק אתה יודע, בשיא ההסלמה יורים למרכז. כאן יש מטחים מטורפים. בדיעבד אני לומד שזה 3000 רקטות בתוך 4 שעות. שלחו לי בימים האחרונים את הדיווח שלי מ-6 וחצי בבוקר, ובדיעבד אמרתי משפט מדהים בלי שיש לי מושג – "צה"ל צריך לקחת בחשבון ולהיזהר שהירי רקטות הזה הוא לא ירי שנועד לכסות על חדירה או ניסיון חדירה של מחבלים". ברגע שאני מקבל לסלולר שלי תמונה, סטילס של מחבלים בטנדר, באמצע שדרות, השמיים נופלים עליי, נופלים לי על הראש ואני אומר – מלחמה. אני אומר לזוגתי תעירי בבקשה את הילדים, מלחמה. כל הזמן הזה אני בשידור מעדכן ואז זה מתחיל.
"באותה שעה מתחילים לכתוב לי אנשים שאני מכיר ושאני לא מכיר, גם מהעוטף, גם הורים לחיילים – 'אין לי קשר עם הבן שלי, אין לי קשר עם הבת שלי, אין לי קשר עם המשפחה שלי, אין לי קשר עם ההורים שלי או עם הילדים שלי, תציל אותם, תעזור לי'. תוך כדי משדר אני מעביר כל הודעה שמעבירים לי לצבא, למי שאפשר, כאוס טוטאלי, כאוס טוטאלי. לאף אחד אין שום תמונה של המצב, ומה שמדהים הוא שאנחנו נוהגים לפתח תקווה להורים של זוגתי, מורידים שם את הילדים, היא עובדת בחדשות 12 כרכזת כתבים".

וואו.

"זו הסיטואציה. אני דוהר על כביש 4 בלאגן, בלאגן, בלאגן, ניידות, ניידות, ניידות, אמבולנסים, בלאגן, כאוס טוטאלי וכמובן שיגורים ונפילות, והמקום הראשון שאני חושב להגיע אליו זה קיבוץ זיקים, משתי סיבות: אחת – חברי אלמוג בוקר שיש לו שם עמדת שידור גר שם. רק שלא ידעתי שהוא בכלל לא בקיבוץ, אלא אצל ההורים של אשתו. ואין לי מושג מה התמונה, אין לי מושג ש- 3000 מחבלים פלשו לעוטף בתסריט שאף אחד לא חשב עליו – ואין לי מושג שהם מנסים לעשות את זה גם בקיבוץ זיקים!".

וואו.

"כן כן, ואני מגיע לזיקים, השער נעול, אני מתקשר לרבש"צ, הוא אומר לי – 'מה אתה משוגע? תלך מפה, מחבלים'. אני נכנס בכל זאת, הולך לחפש את אלמוג, דופק לו על הדלת, "אלמוג, אלמוג, תפתח זה אני", אני חושב שהוא מסתגר בממד, לא מבין שהוא לא שם. כשאני מצליח להשיג אותו, הוא אומר לי – אני בכלל לא בזיקים, תפתח את העמדה שלי, תשדר אתה משם".

"בקיצור בוקה ומבולקה, ירי מכל הכיוונים, בדיעבד אני יודע שעשרות מחבלים סימנו את קיבוץ זיקים ורק בגלל קרב הגבורה של מפקדי הטירונים בבסיס הטירונים בזיקים של פיקוד העורף הסמוך וגבורת הלוחמים והלוחמות של חיל הים שהצליחו להוריד הרבה מחבלים, בעצם קיבוץ זיקים ניצל.

"אני יוצא החוצה, מתמקם בעמדת שידור בצומת זיקים ומתחיל את המלחמה. ככל שעוברות הדקות אני מבין שהברבור השחור קרה, הברבור השחור שאף אחד לא חשב, אף אחד לא ידע ואף אחד לא האמין שיקרה, אכן קרה, וככל שעברו השעות כמובן התמונה הזוועתית התחוורה והתחוורה יותר ויותר. שלחו לי את השידורים שלי, ואני רואה כמה בדיעבד התאמצתי להיות בקונטרול בסיטואציה שהיא כמובן אאוט אוף קונטרול".

וזה מבלי שיש לך מידע מצה"ל. למעשה, צה"ל עצמו עדיין לא מבין את האירוע.

"צה"ל לא מבין בשלב הזה את תמונת המלחמה, צה"ל לא מבין אפילו את היקף המחבלים שחדרו, איפה הם נמצאים, את מסע הזוועות והרצח והחטיפה שמבצעים, ואתה באמת עוסק בלהבין את התמונה ואתה מבין שיקרה כאן משהו שלא קרה מאז הקמת המדינה. אתה כאן באירוע היסטורי שמכה בך, התנפץ על כולנו ומתנפץ עליך בתור כתב צבאי, לא דומה לשום דבר שראינו, לא לצוק איתן, לא לעופרת יצוקה, לא לשום דבר שראינו".

מה ההסבר שלך לפער בין היכולות המדהימות, כך אומרים לפחות, שצה"ל מפגין עכשיו בלחימה בעזה – לבין ה-7 באוקטובר, בו הפקיר, אין מילה אחרת, את הקיבוצים ואת כל הנגב המערבי.

"תראה, מאוד קשה לי עם המילה "הפקירו", כי צה"ל שילם מחיר נורא ב-7 באוקטובר. צה"ל עצמו, סליחה על הביטוי, נתפס עם המכנסיים למטה. חיילי צה"ל נתפסו בתחתוני בוקסר במוצבים שלהם ושילמו מחיר נורא, ונפלו ונלחמו בגבורה עד הכדור האחרון וגם אחרי הכדור האחרון, ולוחמים ולוחמות, ונחטפו ונהרגו. נכון, בתחושה של החברים בעוטף, הם הופקרו, לגמרי. אני לא מתווכח עם זה".

זו לא רק תחושה, אובייקטיבית אנשים היו 24 שעות, 36 שעות לפעמים, נצורים בממ"ד, בלי שזכו לקבל הגנה מהצבא. מי אשם בהפקרות?

"גם צה"ל עצמו, אני לא רוצה להגיד "הופקר" כי זה התפקיד שלו להגן על האזרחים. אבל גם צה"ל עצמו הגן על עצמו, תבין, צה"ל לא יכול היה לעשות את התפקיד שלו מול הכישלון המודיעיני שתיכף נדבר עליו. צה"ל בעצם היה עסוק בלהילחם על חייו, אם זה בנחל עוז, אם זה ברעים, אם זה בזיקים וכל הבסיסים שנועדו להגן על היישובים בעצם הגנו על עצמם. אני לא מתווכח עם המילה הופקרו. אני רק אומר שצריך להבין את התמונה. צה"ל עצמו נלחם על חייו ושילם מחיר נורא בשבת השחורה, והוא לא סיפק את הפוליסת ביטוח של להגן על האזרחים".

"ימים בודדים לפני הטבח שמעתי מגורם בכיר שסינוואר מורתע"

"אנחנו צריכים אחרי המלחמה לחשוב טוב טוב טוב בהינתן זה שאין לי 8200 משלי, איך אני תמיד אומר את זה עם קורטוב של מלח לצופים"

כאן אני רוצה רגע לשאול על התפקיד שלך, שלכם, הכתבים הצבאיים, שלא איתגרו מספיק או לא ביקרו מספיק את המערכת.

"תשמע דוד, לי וליתר הכתבים הצבאיים אין שב"כ משלי ואין לי אמ"ן משלי, אוקיי? התפקיד שלי בתור כתב צבאי הוא לתווך בצורה הטובה ביותר את המציאות הביטחונית, לצופי ולחברה הישראלית, על פי מה שחושב צבא ההגנה לישראל והשב"כ וכל קהילת המודיעין. אם שב"כ ואגף המודיעין וראשי צה"ל אומרים שהחמאס מורתע, אז מה אתה מצפה ממני? זאת אומרת אני בסך הכל כתב צבאי".

אז אולי פה הבעיה. ואני שואל את עצמי, למה לקחת את מה שאתם אומרים עכשיו כן ברצינות? נכון לשעה זו, כולכם פחות או יותר מדווחים שחמאס כבר התחיל לאבד שליטה, שהוא בדרך לקריסה, שסינוואר הוא המנותק או הפסיכופת שעדיין לא הבין. זה הכול מדובר צה"ל.

"קודם כל, תמיד לקחת הכול בזהירות רבה. הלקח המרכזי מ-7 באוקטובר, ששוב ידענו אותו, ואיך נגיד, הדחקנו אותו, הוא שצריך להיזהר מאוד בניסיון להיכנס בין שתי האוזניים של האויב. אני מזכיר לך, סינוואר התראיין לעיתונאית האיטלקייה ותאר שם שהוא מתהלך בחוף הים של עזה ורואה את בני הדור הצעיר של העזתים, את הנערים והנערות ואומר, איזה עתיד אני אתן להם ואני מחפש להם עתיד טוב יותר, סינוואר לא נכנס איתנו לשלוש מערכות כאשר עזה בערה ועסקנו רק בג'יהאד האיסלאם".

בינתיים הוא בנה את מתקפת חייו.

"נכון, סינוואר שלח פתק בעברית לנתניהו וכתב לו קח סיכון מחושב, נתניהו, סינוואר שידר שהוא רוצה פועלים וכסף קטארי והוא פשוט עבד על כולם. הוא עבד על השב"כ, הוא עבד על צה"ל, הוא עבד על הדרג המדיני וכן, הכתבים הצבאיים שבסוף יושבים עם ראשי צה"ל והשב"כ, שואלים אותם מה תמונת המודיעין, מה תמונת המודיעין על איראן, מה תמונת המודיעין על חיזבאללה, מה תמונת המודיעין על חמאס שמעו כל השנים האחרונות, חמאס מורתע, חמאס לא רוצה הסלמה נוספת, חמאס, אמר סינוואר, למד את הלקח של שומר חומות, ירה כמה רקטות על ירושלים, קיבל 11 ימים של מלחמה, הוא מורתע ולראייה לא השתתף בשלוש מערכות ברצועת עזה, לרבות מערכה שהייתה רק במאי האחרון, מבצע מגן וחץ שהוא ישב על הגדר ולא ירה קפצון, והוא פשוט עבד על כולנו. ויותר מזה דוד וזה עמוק, הוא גרם לנו לחשוב בכלים המערביים שלנו, שאם הוא יקבל כסף קטארי ופועלים ויהיה טוב יותר ברצועה וחשמל… אנחנו בעצם לקחנו את החשיבה המערבית וכפינו אותה על המציאות העזתית, בעוד שסינוואר בכלל לא מתכתב עם הערכים המערביים-ליברלים, הוא פשוט רצה לרצוח אותנו, ולחטוף אותנו ולאנוס את בנותינו".

"וזה לא דובר צה"ל, דוד, כמה ימים לפני ה-7 באוקטובר אני מוזמן לפגישה עם אחד מראשי מערכת הביטחון, הבאמת יותר בכירים ויותר יודעים, אמורים לדעת מה קורה בצד השני, ושומע גם, חמאס מורתע, סינוואר מורתע… אני אומר לך זה ימים בודדים לפני ה-7 באוקטובר. אתה יודע מה, עזוב רגע כתב צבאי, תחשוב על ראש אגף המודיעין בצה"ל אלוף, אהרון חליוה, אחרי הכישלון הנורא של ה-7 באוקטובר, שהוא גם לקח עליו אחריות, גם מול המצלמות וגם בכתב אל מול הפקודים שלו ואל מול המפקדים שלו שהוא עכשיו צריך ללכת לקבינט ולהגיד להם מה רוצה נסראללה.

"תאר לך ראש אמ"ן שנכנס לקבינט, הוא אומר, אני עכשיו מנסה להיכנס בין שתי אוזניו של נסראללה, להעריך מה רוצה חיזבאללה, תחשוב על זה. עכשיו, הכתבים הצבאיים, לצורך העניין, הם רק הגורם המתווך, וכמובן שכאשר מערכת הביטחון אומרת לנו דברים אנחנו צריכים לתווך אותם. אנחנו צריכים אחרי המלחמה לחשוב טוב טוב טוב בהינתן זה שאין לי 8200 משלי, איך אני תמיד אומר את זה עם קורטוב, אתה יודע מה? לא קורטוב, 100 קורטובים של מלח לצופים, למאזינים, לקוראים. ואני חושב שכל העיתונות הישראלית תעשה את זה".

"הסלמה בצפון פירושה שהמגדלים כאן בתל אביב יהיו נמוכים יותר"

"אני חושב שרק בעתיד, כשיפתחו הארכיונים, אנחנו נבין כמה ביידן הציל את מדינת ישראל. רק בדיעבד, בעתיד אנחנו נדע עד כמה ההצלחה החמאסית דיגדגה לנסראללה בידיים, באצבעות"

בוא נדבר על חיבוק הדוב האמריקאי, ואני בכוונה קורא לו חיבוק דוב, כי התחושה היא שהסיוע והתמיכה הכל כך גדולים שאנחנו מקבלים מביידן בעצם משדרים בדיוק את ההפך. שבלעדיהם לא נוכל.

"אני מסכים עם האמירה שלך. החיבוק הזה, גם אם בסופו של דבר הוא משיג את מטרתו שזה הרחקת הזירה הצפונית כרגע או הרחקת איראן מהאירוע – יש בו יתרונות רבים, אבל גם יש בו חסרונות שמשווקים את ישראל כחסרת אונים לבדה. אני חושב שרק בעתיד, כשיפתחו הארכיונים, אנחנו נבין כמה ביידן הציל את מדינת ישראל. רק בדיעבד, בעתיד אנחנו נדע עד כמה ההצלחה החמאסית דיגדגה לנסראללה בידיים, באצבעות, לעשות אותו דבר. שר הביטחון גלנט מינה את ראש אמ"ן לשעבר, האלוף תמיר היימן, לבחון את תיאוריית המלכודת. זאת אומרת, התזה המאוד מסוכנת, שלפיה החמאס, מכת הפתיחה שלו ב-7 באוקטובר זה רק ההתחלה ולמעשה הוא היה מתואם עם האיראנים, היה מתואם עם חיזבאללה ובאמת להתחיל אול אאוט רב זירתי נגד ישראל. אני לא מכיר תימוכין לדבר הזה, ראית גם את נסראללה בנאומיו, אומר – 'חמאס הסתירו מאיתנו, לא ידענו'".

ושוב עולה השאלה – ישראל הגדולה, הצבא הגדול, החזק במזרח התיכון, יש אומרים אפילו בחצי הכדור – מול 30-40 אלף חיילים בתא שטח סגור, בלי נ"מ, בלי חיל אוויר, בלי ארטילריה. אולי אנחנו פשוט לא חזקים כמו שהיינו רוצים לחשוב על עצמנו?

"צה"ל נבנה במפורש לתרחיש רב זירתי, היה רק בחודש מאי האחרון תרגיל מטכ"לי שקראו לו אגרוף הפלדה שדימו בו ירי טילים מאיראן, סוריה, חמאס, חיזבאללה, עיראק, תימן. 6 זירות. עד עכשיו יש לך את כולן, חוץ מאיראן ועיראק. אבל כל הזירות האלה תורחשו, כשהזירה העיקרית אגב היא לבנון, נוכח האתגר שיש שם מול חיזבאללה שהוא פי 10 ופי 100 ממה שיש בעזה. ואז קרה ה-7 באוקטובר. צה"ל אמור והוא שומר הרבה כוחות לאפשרות של הסלמה בלבנון שהיא לא מה שאתה רואה עכשיו, אלא הסלמה כזו שהמגדלים כאן בתל אביב יהיו נמוכים יותר ושלא נוכל לשבת פה ולשתות קפה ולנהל שיחה כזו ופודקאסט, אלא שתל אביב וכל המרכז וכל המדינה תהיה תחת אש אגרסיבית מאוד ואינטנסיבית מאוד, ומנגד ביירות תראה כמו עזה".

זאת אומרת, אנחנו מורתעים.

"לא, אנחנו אומרים לעצמנו מאז ה-7 באוקטובר, רגע, אחרי המכה הקשה שעברנו ואחרי שצה"ל עשה את המפנה ומלהילחם על בסיס רעים ונחל עוז, הוא נלחם עכשיו על שיפאא ועל שיח' עג'לין ועל תל אל-הווא – שאנחנו רוצים להתרכז בחמאס – עזה, להפיל אותו, למוטט אותו, לגמור אותו. האם נגיע למלחמה בלבנון? אולי. האם אנחנו רוצים לנהל מלחמה בלבנון, תוך כדי ששלוש אוגדות של צה"ל נמצאות עכשיו בעזה ומכתרות את העיר ונלחמות בתוך העיר? לא. האם אנחנו יכולים להתדרדר לשם? בפירוש כן. האם אנחנו יכולים להחליט לצאת למערכה יזומה? גם כן".

"הנזק של סרטון הזוועות הוא בפגיעה במשפחות"

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

פרסומים נוספים