אמרת שלחדשות 13 יש עמוד שדרה עיתונאי, מה השתנה? "טעיתי. טמנתי את הראש בחול" / דוד ורטהים מארח את ברק רביד

שלוש שנים לאחר שפוטר מחדשות 13, ברק רביד מדבר במכון לעיתונות על פיטוריו שהיו רמז לשינוי פני הערוץ כולו: "הרוח מכיון יו"ר רשת טופולסקי הייתה להיות יותר ימין"; על חבריו בערוץ: "מספרים שהפכו מחברת חדשות מובילה לליצנים"; ועל הסיוע המפתיע שקיבל מטראמפ. ראיון

"יש בחדשות 13 לא מעט טאלנטים בכירים שאומרים לי 'היינו חברת החדשות המובילה בישראל, והיום אנחנו כמו ליצנים בתוכניות של אילה חסון ושרון גל'", חושף הכתב המדיני של וואלה ברק רביד, שנראה היום כמעט מברך על אותה החלטה שהתקבלה לפני כמה שנים לפטרו מחברת החדשות של רשת 13.

בשיחה בפודקאסט של המכון הישראלי לעיתונות, רביד מספר על הביקורת נגדו ("אנשים אוהבים שעושים להם נעים בגב. הרבה פחות נעים כשאומרים להם שהרגע מינו הומופוב, מיזוגן וגזען לאחראי על שני מיליארד שקל"), על פיטוריו המתוקשרים מחדשות 13 שבדיעבד נראים כפרומו לשינויים על מסך הערוץ ("העובדות מראות שטעיתי. טמנתי את ראשי בחול"), והסיקור המדיני בישראל ("הכתבים המדיניים ברובם עוסקים ברכילות פוליטית, במיוחד בטלוויזיה, כי זה מה שהעורכים שלהם מבקשים").

חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה.

נתחיל מהמקרו. הניו יורק טיימס (עוד נחזור אליו), ביקר בחודש האחרון את ישראל באופן חסר תקדים עם 20 טורים שליליים, וכותרות נגד הממשלה החדשה. מה הלך הרוח בימים אלו בשאר התקשורת הבינלאומית?

"לא רוצה לאכזב כי אנחנו תמיד חושבים שאנחנו הכי חשובים בעולם, אבל בשנה האחרונה הנושא המרכזי שעדיין מעסיק את התקשורת הבינ"ל הוא לא ישראל, אלא המלחמה באוקראינה. אבל אם ניכנס רגע לעיניים של צופה אמריקאי או של עורך חדשות בבריטניה, הוא מסתכל על ההרכב של הממשלה הזו, ורואה שהיא הרבה יותר דתית, לאומנית וקיצונית, כשחלק גדול משרי הממשלה הורשעו בפלילים או נחקרו במשטרה או עומדים לדין – אז מה אנחנו מצפים שיכתוב? מה מצפים שיכתבו במדינות מערביות מתוקנות דמוקרטיות, שזה אחלה? וזה עוד כשממשלה מצהירה בהסכמים הקואליציוניים שלה שהיא הולכת לסיפוח השטחים.

"תראה, יש סוכנות ידיעות יהודית-אמריקאית די נידחת בשם JNS, לא יודע אם שמעת עליה, שם כותבים על ישראל רק טוב. אבל במקומות אחרים לא ממש. אפילו פוקס ניוז אולי לא נשמעים עדיין כמו CNN או NBC אבל גם שם אני שומע לא מעט אנשים ששואלים מה בעצם קורה פה. גם במפלגה הרפובליקנית, אגב".

תכלס, מה בעצם ארה"ב יכולה לעשות בנידון? הכלים שעומדים לרשותה די מוגבלים.

"המון אנשים שואלים אותי את השאלה הזאת ומצפים לשמוע תשובות חד משמעיות. זה לא עובד ככה, כמו מתג שמעביר מחושך לאור. זה יותר כמו דימר. יש סקאלה. הסכנה היא לא שזה יעבור מ-100 ל-0, מספיק שזה יעבור מ-100 ל-90. בעולם שלי זה וואו, בעולם של אנשים נורמליים זה 'למי אכפת'. אתן לך דוגמה, הפטור מוויזה לנוסעים לארה"ב. זה משהו שנוגע לחיים של הרבה מאד ישראלים. הממשל יכול להחליט ברצותו שלא מתאים עכשיו. בסוף זה משפיע על חיים של אנשים. זו דוגמה קטנה, וזה יכול להגיע גם למכירה של מטוסי קרב לגורמים שאין לנו אינטרס שיגיעו אליהם או החלשת שיתוף הפעולה המודיעיני נגד איראן. שוב, אלו דברים שממש לא על הפרק, אבל כל אלו הם כלים".

האמריקאים, אגב, ממשיכים לציין בתגובות שלהם ש"ישראל חורגת מחזון שתי המדינות". זה מרגיש כמו ניתוק מטורף. הם באמת מאמינים שמישהו יפנה כאן בעשורים הקרובים כמעט מיליון ישראלים?

"אני מעריך שאצל ביידן זה כבר לא ישתנה, אבל יש לא מעט אנשים בממשל הזה שמתים שיתקיים הדיון הזה, כי גם הם מבינים שאין שום ערך לאמירה הזאת. שצריך להתחיל להגיד ולא לעשות או שצריך להתחיל להגיד מדינה אחת".

ברק רביד (צילום: ראובן קסטרו)

"לפעמים טמטום הוא רק טמטום"

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

פרסומים נוספים