"אמרו לי שאני מפלגת את המדינה ושבגללי החיזבאללה יראה שאפשר לתקוף את ישראל" / דוד ורטהיים מארח את טל שלו

מה גרם לנתניהו לשלוח דווקא את אהרון ברק להאג ומה הסיכוי האמיתי לבחירות, איך היה מנוהל אירוע החטופים אם נשים היו מקבלות את ההחלטות, ואיך זה שבערוצי הטלוויזיה כולם מומחים להכל. הפרשנית הפוליטית של וואלה! טל שלו התייצבה לשיחה בפודקאסט המכון לעיתונות. ראיון

קרוב ל-13 שנה מסקרת עיתונאית וואלה! טל שלו את המערכת הפוליטית ואת הקריירה הנצחית של נתניהו. תחילה ככתבת ובשנים האחרונות גם כפרשנית. היא הייתה שם כשהלך לחמישה סבבי בחירות, כשהצהיר מדי ערב לאומה על מלחמתו בקורונה, וגם בחודשים האחרונים – כשהוא משיב, לעיתים – לשאלות עיתונאים.

בשיחת עומק ראשונה מסוגה בפודקאסט תיקטוק של המכון הישראלי לעיתונות, שלו חושפת חלק מהקשיים והתסכולים שמלווים את השנה האחרונה, שהייתה קשה ומורכבת פוליטית, מדינית וצבאית. בנוסף, היא מסבירה למה נתניהו בחר ללכת נגד הבייס במינוי אהרון ברק כשופט המייצג את ישראל בתביעה הבינ"ל נגדה בהאג ומתעקשת על מה הדבר היחיד שיכול להוביל בשנת 2024 לבחירות. עוד על הפרק: האם ההצהרות לתקשורת של נתניהו במהלך המלחמה מועילות לו או דווקא מזיקות, האם הטבח היה מתרחש גם אם נשים היו מקבלות פה את ההחלטות, ועל מה חתמה כשנכנסה לתפקידה ככתבת פוליטית (רמז – "לא על לריב בטוויטר").

חלק מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה.

Listen to ""אמרו לי שאני מפלגת את המדינה ושבגללי החיזבאללה יראה שאפשר לתקוף את ישראל"" on Spreaker.

נתחיל דווקא בפוליטיקה האקטואלית, ולא בכיסוי שלה. תסבירי לי מה עבר בראש של נתניהו כשמינה את אהרון ברק לייצג את ישראל כשופט בהאג.

"צריך להבין משהו, נתניהו באמת העריך את אהרון ברק. הוא ושרה אפילו אירחו את השופט לשעבר ואלישבע רעייתו לארוחת ערב לא מזמן. ברק הוא גם המכשיר של כל עסקת טיעון אם תהיה. הוא גם הכי מתאים לעשות את זה. ההפתעה היא שהייתה הפתעה מהמינוי".

זה מפתיע כי בשנה האחרונה, בוודאי מאז המלחמה, הצעדים של נתניהו פוליטיים ומכוונים לקואליציה ולבייס. אני תוהה מה עומד מאחורי החלטה שבמודע יכולה לייצר לו התנגדות פנימית רחבה כל כך.

"אני לא יודעת מי היה בחדר עם נתניהו כשהוא אישר את המינוי, ולא יודעת מה הוא קיבל בבית באותו ערב. אם לוקחים את ציטוטי העבר, יכול להיות שהוא חטף על הראש. וכאן נכנס גם מה שנתניהו צריך מברק בעתיד – הוא יצטרך אתו בעסקת טיעון, ולכן ייתכן שזה גבר על השיקולים הפוליטיים. זה באמת סיום אירוני לשנה הזו – התחיל במלחמת על מורשת ברק והסתיים בכך שברק הוא אושיית המשפט שחיה בעיניו".

בואי תנסי להסתכן בתחזית מתי הולכים לבחירות.

"להגיד שאנחנו לקראת בחירות זו אמירה שהיא תמיד נכונה בישראל. 2022 הייתה שנת בחירות, ואפשר להעריך בזהירות שגם 2024 תהיה שנת בחירות. נתניהו נערך לכל התרחישים. מבצר את מעמדו בליכוד. אני רואה סיכוי נמוך להצבעת אי אמון קונסטרוקטיבית, כי צריך לפחות 15 ח"כים מהקואליציה שיתמכו בזה וכי אי אפשר להסתמך על חד"ש-תע"ל שלא תומכים באף ממשלה ציונית, ולכן צריך מרחב משמעותי של לפחות 11 חברי כנסת למהלך, שכרגע אין.

"פיזור הכנסת הוא תרחיש סביר יותר – שלדעתי יכול לבוא או מהרחוב או מתוך פרנויה של נתניהו שחושב שעדיף לו כמה שיותר מהר ולייצב את השליטה.

"תראה, אנחנו כבר 5 שנים באירוע הזה. אני לא יודעת להגיד מתי נתניהו ירד מהבמה, אני כן חושבת ערכית ומוסרית שכל ההנהגה שהייתה כאן ב-7 באוקטובר צריכה ללכת הביתה, בלי קשר לכן נתניהו לא נתניהו. מאחר שזה נתניהו אני לא בטוחה שזה יקרה. אם היית אומר לי בסוף 2018 שנתניהו יפזר את הכנסת רק כדי למנוע מגנץ להיות ראש ממשלה, לא הייתי מאמינה. אם למדתי משהו הוא שהכל אפשרי. חשוב להגיד שלמרות המלחמה, מה שלא השתנה זה המצב של נתניהו. בסיעה הוא עדיין יציב. אני חושבת שכל מה שלא קרה לפני המלחמה, לא יקרה גם אחרי ושזו תקוות שווא. יותר סביר שהדרישה לבחירות תגיע ממנו כשהוא יחשוב שזו הדרך הטובה לחתוך הפסדים, או מהרחוב או מהשחקנים שסביבו".

שמתי לב שאת לא מצינת עסקת טיעון עם פרישה מהבמה כתסריט בכלל.

"יש אנשים בסביבת נתניהו חושבים שזה הרגע לחתום על עסקת טיעון, גם בגלל עדותו. ככל הידוע לי הוא לא בסטייד אוף מיינד הזה, וגם לא של לקיחת אחריות. הוא עדיין במקום של לשמור בכל מחיר על הממשלה.

"יש לזה גם טיימליין מאוד ברור. סביב מתווה החטופים נתניהו התחיל להיפגש עם ח"כים של הליכוד והוא נתן להם מסרים בסגנון 'אל תספידו אותי'. בשבועות האחרונים הוא גם חידש את ישיבות הסיעה והתחיל להזרים את רוח הקמפיין. הרבה ליכודניקים חזרו להתנהג ב'עסקים כרגיל'. שים לב שעכשיו שיח האחריות הפנימי עבר מהממשלה לתקשורת. עכשיו היא אשמה. מגלגלים הלאה את האחריות. זה ביבי קלאסי".

אני דווקא מזהה "תעוזה" שלא ראיתי לפני המלחמה. באזורי ניר ברקת נניח, וגם אולי של יוסי כהן.

"ברקת באמת נמצא בקמפיין. הוא מזהה שזמנו של נתניהו קרוב ומנסה לעשות עליו סיבוב כל עוד הוא יכול. ברקת לא ימרוד בנתניהו, אלא יתמודד מולו.

"לגבי יוסי כהן – באופן עקרוני, אם מישהו ירצה לחתוך לו את תקופת האכשרה (צינון ד.ו), זה כמובן יכול לקרות. אם נתניהו רוצה הוא יכול להכניס אותו ברגע אחד לליכוד… לדעתי יוסי כהן רוצה לראות איך המפה מסתדרת. אני מעריכה שהולכת לקום מפלגה בין גנץ לליכוד וכהן חושב שאנשים יקראו לו להיות המנהיג. תשמע, זה עובד ליאיר גולן, משמאל".

את נשמעת צינית, אבל לפי הסקרים כהן נחשב לפייבוריט בליכוד. מה ההסבר שלך לזה?

"כהן מדבר לליכודניקים. בראיית העולם, בדיבור המנוסח היטב, ההצגה, הפוזה, הרקורד הביטחוני. בהרבה מובנים הוא נתניהו קטן. הם מחפשים אבא להעריץ".

טל שלו מתארחת בתיק טוק / מערכת וואלה, ראובן קסטרו
טל שלו מתארחת בתיק טוק / מערכת וואלה, ראובן קסטרו

"התקשורת לא באמת נגד נתניהו"

את הבת של חמי שלו, עד לפני מספר שנים כתב ופרשן בכיר ב"הארץ", שנחשב לשמאלן. היה ברור לך שתהיי עיתונאית? ואולי דרך ה"נייטרליות" את דווקא ניסית למרוד?

"אני גאה להיות הבת של אבא שלי. גם מאמא קיבלתי דברים נפלאים. קיבלתי מאבא את האהבה למילים ולמקצוע. לא הסכמתי ללכת לדו"צ, המרד שלי היה להיות ברמנית 5 שנים ואז אבא הציע לי ללכת לריאיון ב'הארץ', התקבלתי וערכתי בו את עמוד 17.

"וצריך לזכור, בחלק הראשון של הקריירה שלו אבא שלי היה כתב מדיני של מעריב, והאג'נדה שלו ממש לא הייתה מובהקת. עם השנים הוא פך לפובליציסט. השיעור הכי חשוב שאבא שלי לימד אותי הוא שהאתגר בלהיות כתבת פוליטית/מדינית שאת צריכה לשכנע את עצמך שאת אוהבת אנשים שלא היה מעלה בדעתך שהיית יושבת איתם. אני הערצתי את ביבי. שמתי לעצמי למטרה ולמדתי דברים גם על החינוך השמאלני שאני קיבלתי. אני לא ממקמת את עצמי. אני מצביעה להמון מפלגות ואני מצביעה אינסטרומנטלית כל פעם למפלגה אחרת. יש פאזל מעניין. היו הרבה שנים ששמרתי על האמצע. השנה האחרונה שינתה אותי מאוד".

בכנות, את אוהבת את העבודה שלך?

"רוב הזמן אני באמת אוהבת את העבודה שלי. זה נהיה קשה יותר בשנה האחרונה. הכאב שהמנהיגים שלנו גורמים לנו. חוסר האחריות, הקיצוניות. קמתי ב-8 באוקטובר וקרו דברים אזרחיים במדינה ושאלתי את עצמי במה אני מתעסקת. אז נכון, יש אדרנלין. כשאני מביאה סיפור אני בהיי מטורף. אבל לא תמיד האיזון נשמר ובשנה האחרונה הוא הופר. דברים שקרו מכאיבים ואלימים, והדבר הזה מחייב הרבה כוחות. ויש גם אכזבה אישית שנוצרה מאנשים וגם רצון לשמור על קשב. וכל הניסיון לשמור על הוגנות. לפעמים אני אומרת – די אין לי כוח".

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

פרסומים נוספים