איפה היה הפוקוס שלו בזמן שכוחות אנטי-דמוקרטיים השחיתו את המדינה, איך זה שמיליארדרים משמאל לא קונים ערוצי טלוויזיה ולמה נתניהו לא יהיה רה"מ הבא. עורך דה-מרקר לשעבר, הפרשן הכלכלי סמי פרץ, הגיע לפודקאסט המכון לעיתונות. ראיון
"שני דברים יפילו את נתניהו, אנשים מובטלים שאין להם כסף, וארונות. בארונות הכוונה היא לגופות שחוזרות בארונות ממלחמות. אז גופות, היו לנו באמת עד כאן ומקווה שלא יהיו יותר. אבל אבטלה אין, האמת שהיא שרוב הציבור עובד", מסביר עיתונאי דה-מרקר, לשעבר עורך העיתון והאתר וכיום הפרשן הכלכלי סמי פרץ.
פרץ, שנולד וגדל בדימונה, לא ממש עונה לסט-האסוציאציות הראשון שעולה כשחושבים על העיתון, שנהנה (או סובל) מגישה ניאו-ליברלית וקפיטליסטית מובהקת. הוא נולד וגדל בדימונה (בהמשך גם מסתכן בניבוי תוצאות הבחירות בפריפריה), החל את דרכו (בגיל 12) בכלל ככתב ספורט ברשת "ידיעות תקשורת", ובהמשך הצטרף ל"הארץ" ככתב ביטוח ובנקאות. משם הדרך לעריכת הכלכלה (תחילה ב"הארץ") ולהקמת דה-מרקר (לצד גיא רולניק ומירב ארלוזרוב) הייתה סלולה. בהמשך שימש פרץ כאמור גם כעורכו הראשי של העיתון היומי, עד שפינה את כיסאו לפני שנים אחדות, מאז הוא משמש כפרשן בכיר לכלכלה פוליטית ומגיש תוכנית בנושא בגל"צ.
בשיחה בפודקאסט תיקטוק של המכון הישראלי לעיתונות, המשודר גם בערוץ וואלה+, פרץ מתייחס לטענה שעיתונו שם את הפוקוס על יחסי ההון-שלטון בזמן שכוחות אנטי-דמוקרטיים ומשיחיים קבעו יותר מהם איך תיראה פה המציאות, מבקר את המגזר העסקי שמגלה מעורבות נמוכה במתרחש, מסביר שה-7 באוקטובר לא קרה בגלל מחסור במשאבים ומנסה להשיב לשאלה איך זה שאין מיליארדרים משמאל שקונים ערוצי טלוויזיה. וגם, מעז להתנבא שהפעם זה סופי – נתניהו לא יהיה ראש הממשלה הבא.
חלק מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה.
אני רוצה להתחיל דווקא מבקבוק התבערה שהושלך בשבוע שעבר על ביתו של דודי ורטהיים המחזיק בקשת 12. היינו רגילים שיש מתקפות על עיתונאים, ופתאום אנחנו רואים שזה עלה קומה לבעלי השליטה. מה זה אומר בעצם?
"קודם כל, בעיניי זה חמור באותה מידה, אם זה מכוון לעיתונאים או לבעלי כלי תקשורת או לעורכים או לכל מי שנמצא בשוק התקשורת. חמור לזרוק בקבוק תבערה על בית של מישהו, זה ברור. אני לא הייתי ער, אני מודה, שחדשות 12 נמצאים תחת איזה הסתה, אולי בגלל שאני עובד בקבוצת הארץ וכלפי קבוצת הארץ הרבה מאוד שנים קיימת הסתה מהסוג הזה…".
הכול יחסי, אתה אומר.
"כן, מסיתים ועושים חרמות ומה לא, הרבה מאוד שנים, אנחנו מורגלים, אז אני חושב שהאוזן שלי לא הייתה רגישה לעובדה שגם הם מאוימים. באופן כללי, אנחנו נמצאים באווירה ציבורית מאוד מאוד קשה ומאד רעילה כבר כמה שנים טובות, עם הרבה מאוד הסתה, הרבה מאוד אלימות באוויר.
"חשבתי על זה שאנחנו היום נגיד 10 מיליון ישראלים, יש פה עוד 5 מיליון פלסטינים, בעוד 20 שנה יהיו פה עוד 20 ובעוד 30 שנה 25 מיליון אנשים, והטמפרטורה תהיה יותר גבוהה, כי מה לעשות, כדור הארץ מתחמם. כל המתח הזה, כל האווירה האגרסיבית הזאת, בעצם רק תלך ותחריף.
"לכן, אני חושב שזה דבר שצריך להתעורר אליו, להבין אותו, אם אני הייתי מנכ"ל או עורך בחדשות 12, הייתי מבטל באותו יום את רוקדים עם כוכבים או את אחת התוכניות ומקדיש שעה לאותם אנשים שמסיתים כלפי חדשות 12 וכלפי עיתונאים בכלל, ומפנה לזה מבט".
הם הקדישו כמה פינות לכתבים שלהם שדיברו על ההסתה, אבל אני רוצה לשאול אותך על התרומה שלהם עצמם למצב. באותו שבוע הם ראיינו באולפן את חבר הכנסת צבי סוכות, מיד אחרי שהוא פרץ לבסיס הצבאי בשדה תימן.
"לי אין ספק שלתקשורת יש תרומה ואחריות על העניין הזה. אני דווקא רוצה ללכת לעניין של בן גביר, כל הזמן באים בטענות לנתניהו שהוא הכשיר אותו וכשהוא הכניס אותו ושהפך אותו ללגיטימי, אני חושב שהוא עשה את זה רק אחרי שכלי תקשורת הפכו אותו לאורח קבוע בתוכניות אקטואליה, כל התוכניות, גם בטלוויזיה, גם ברדיו, הוא היה בעצם האיש הנוח הזה שמגיע ראשון לכל זירת פיגוע, נותן את הסינק הנכון, את האינסרט הנכון ואף אחד לא יכול לוותר על זה, כי צריך לשדר ולהביא משהו למערכת. והכשל פה, של שוק התקשורת, זה לא שהם שידרו את זה, אלא שאלה של מינונים.
"הייתה תקופה, נדמה לי שבדקו את זה, שכמות האזכורים, ההופעות, של בן גביר, הגיעה למקום השלישי או הרביעי, וזה עוד הרבה לפני שהוא היה חבר כנסת, כלומר, כשהוא היה ממועמד שרץ לכנסת – נדמה לי שהוא קיבל אז 17,000 קולות, אפילו חצי מנדט – אבל בכמות ההופעות הוא היה לא רחוק מנתניהו, וזה כבר חוסר פרופורציה. אני חושב שפה העיתונות, התקשורת, חוטאת בתפקידה, בזה שהיא נותנת אובר-חשיפה על הדבר הזה, היא מתמכרת לזה וככה לדעתי היא פשוט בנתה אותו".
אפרופו "מובילי המשק והכלכלה", חלקם גם השתתף באופן פעיל ותרם כסף למחאה נגד ההפיכה המשטרית. אבל הם נזכרו רק כשזה הגיע לפתח ביתם והתחיל לפגוע להם בכיס, בכמה המצב פה מתדרדר. יש פה ציניות.
"לא, אני לא בטוח שזה פוגע להם בכיס, אני מסתכל על הבנקים – רווחיות אדירה, אני מסתכל על חברות הביטוח – רווחיות אדירה, רשתות המזון – רווחיות אדירה, תעשיות ביטחוניות – ודאי. הרבה מאוד חברות, בסופו של דבר, נמצאות במצב לא רע בכלל. אני לא חושב שמה שהטריד אותם זה שפוגע להם בכיס, אני חושב שמאוד הטריד אותם שהחברה הזו נקרעת ומתפרקת וזה מחלחל גם למקומות עבודה, רבים מהם רוצים להיות בצד הנכון של ההיסטוריה אז הם משמיעים את דעתם, אבל הם עושים את זה לדעתי במינונים נמוכים מדי.
"הסיבה לזה היא שהם מאוד תלויים פה ברגולציה מקומית וחקיקה, הם מאוד תלויים בלקוחות שהם לקוחות מקומיים והם מאוד תלויים גם במשקיעים מקומיים, בעצם כל האקו-סיסטם שלהם הוא מקומי, זו הסיבה שאתה שומע הרבה יותר את ההיי-טקסטים, כי אצלם הכסף מחו"ל, הלקוחות מחו"ל והממשק שלהם לרגולציה פה הוא מאוד מאוד נמוך, הם לא צריכים בעצם מהשלטון כמעט כלום ולכן הם מרגישים הרבה יותר נוח להשמיע את דעתם.
"החבר'ה שהם שחקנים מקומיים, הממשק שלהם פה הוא מאוד מאוד גדול, אבל אתה יודע מה? אני חושב שאם תיקח את כל הכסף שתרמו פה בעניין של המחאה נגד ההפיכה משטרית, אתה לא תגיע לסכומים ששלדון אדלסון אחד השקיע בישראל היום לטובת נתניהו במשך הרבה מאוד שנים".
